מדוע מדקדקים בטעם בלוע בכלים?
שאלה
שלום כבוד הרב מחילה על השאלה המעט ״חצופה״ אך אשמח לדעת ולהבין בנוגע להלכות איסור והיתר ביהדות אנחנו מקפידים מאוד על הפרדה בין המאכלים, הכלים, הגעלות, ליבון וכו׳ כדי לא להגיע לחשש של טעם מסוים של בשר וחלב יחד. אבל אם מסתכלים על המציאות, לא באמת מרגישים טעם בלוע בסיר הבשרי/החלבי/הטרף. הרי אם אדם יבשל בסיר חלבי שאינו בן יומו מאכל בשרי, הוא לא ירגיש טעם של חלב בבשר. וגם אם מבשל בכלי טרף, הוא לא ירגיש טעם של בשר וחלב בתבשיל שהוא מבשל. כנ״ל לגבי כלים וכו׳… אז פרט לגזירת הכתוב ומאמרי חז״ל שאנו מקפידים ומקיימים גם אם אנחנו לא מבינים את טעם האיסור, מדוע כל כך מדקדקים בנושא זה? ברור שאנחנו נזהרים ממאכלות אסורים אבל כמו שכתבתי, היום בוודאי לא מרגישים טעם בכלים גם אם הם בשריים/טרפים והטעם לא עובר לאוכל שמתבשל (אולי חוץ מבן יומו) אז מה הטעם לדקדוק כל כך?
תשובה
אניני טעם מרגישים טעם במאכל פרווה שבושל בכלי בן יומו שאין שישים במאכל לעומת הבלוע. גם אני מרגיש לעיתים.