כוונת הנדר מול לשון בני אדם?
שאלה
שלום הרב, במסכת נדרים יש פירוט של סוגי נדרים שהמשנה מסבירה למה הייתה כוונת הנודר. לדו' אם נדר מתבשיל מותר בצלוי או שלוק, אם נדבר מערלים מותר בערלי ישראל וכו'. לפי הבנתי, הסיבה שהמשנה לכאורה מתירה דברים תמוהים אלה היא משום שהיא מסבירה מה באמת הייתה כוונת הנודר, זה נכון? ומה אם הנודר אמר "לא! התכוונתי לכל סוג של תבשיל וזה שהוא שלוק בוודאי נחשב לתבשיל בשבילי", או "התכוונתי לכל סוג של נימול! כולל נימול יהודי". האם מצבים כאלה יוצאים מכלל המשנה? או שהולכים לפי רגילות לשון האדם וזה לא משנה מה הייתה כוונת האדם הספציפי. בזמננו, אדם שנדר איסור ממשקה אלכוהול מסויים והתכוון ספציפית לו, הוא מותר במשקאות דומים לו? נדר חל על דבר שיש בו ממש כגון מאכל, שבועה הפוך, מה אם נדר שאסור לו לשתות משקה מסויים? הולכים אחר ה"לשתות" ולשון הנדר לא תקינה או שהולכים אחר ה"משקה" והלשון תקינה? והאם אדם שנדר בלשון שבועה או שבועה בלשון נדר חלים או שלא? סליחה על האריכות, תודה רבה.
תשובה
א. משנה כוונתו ב. כן, ותלוי אם אמר סוג זה או אמר משקה זה ג. יש בנדר מלשון שבועה, לכן תופס ד. חלים