מה גבולות ד אמות והפרעת כוונה?
שאלה
שלום הרב אני ואחי מסתפקים על לשון של המשנ"ב אם הרב יוכל לבאר, סימן קב ד,יח' "שכל שיוכל לראותו אף שהוא צדדין שלפניו כלפניו דמי ואסור, מפני שמבטל כוונתו על ידי זה" היום זה לריבוי, להגיד לך שכל מקום שבו מתפלל יכול לראותך, זה יכול לבלבל ומתוך כל אין להכנס לתוך שטח המתפלל גם עשרות מטרים קדימה לכאורה (ואם מובן שכל יכול לראותו זה כל מקום משמע שחוששים שאדם ככ רחוק יבלבל אותו ומכאן היה נשמע לנו שיש לגזור על דברים אחרים שלא כתובים שיותר בקלות מבלבלים, שגם ייאסרו.. כמו התנדנדות חדה בתפילה וכדו') או שלשון זו באה למעט, שתדע, שהגדר של המתפלל זה ד אמות, אך אם יש בתוך הד אמות "שטחים מתים" שבהם לא יוכל לראותו, ולכן לא ייחשב צדדין שלפניו, יהיה יותר לעמוד בהם, על אף שהם בתוך ד אמות. מתוך זה רציתי לשאול גם לעניין ד אמות, מה אנו אומרים, שאסור לבלבל את הכוונה בד אמות +אסור לחצות את השכינה בד אמות. או שמא הגדר הזה של ד אמות זה רק לעניין שכינה, ובלבול כוונה זה כל שיוכל לראותו. מחילה על האריכות, ותודה רבה!!
תשובה
א. אפשרות ב. ב. אפשרות א, אך כמובן אסור לבלבל את המתפלל גם ממרחק בצורה חריגה של קפיצות וכו', כפי שאסור להתפלל ליד סדינים המצויירים המשבשים כוונתו.