כיצד להתייחס למדינה ויום העצמאות?
שאלה
שלום הרב מה צריך להיות היחס של ת"ח וכל הציבורי כלפי המדינה, הציוניות בדור הזה? כיצד להתייחס לת"ח ולאנשים שאומרים תחנון ביום העצמאות ? מדוע לעמוד בצפירה? מדוע זה לא חוקות הגויים? מדוע אלה שאומרים תהיליםבזמן הצפירה מפסידים את ערך הלאומיות? אם אני בבית כנסת שבו אומרים תחנון לצאת, או לומר עימם? וכיצד להסביר לנו ולאחרים שהתחלתא היא זה לא רק סיסמא אלא מתבטא גם במעשים הלכתיים. כמו תספורת וגילוח לכבוד יום העצמאות (שהרציה היה גוער במי שלא התגלח) ואמירת הלל.. אני מבין שהרב עסוק מאוד בימים אלה. אך אשמח אם הרב יוכל להרחיב במעט. תודה הרב תזכו להגדיל תורה ולהאדירה
תשובה
א. המדינה היא חפצא של קודש, ולא רק הכשר מצוה. היא גופא, התקיימות דבר ד' ביד משה, ושב וקיבצך. היא גופא, קידוש השם, והסרת חילול השם של הנוצרים שאמרו עזב ד' את עמו. היא גופא, החלת ריבונות ממלכתית בא"י, שהיא מצוות עשה, ולא תעשה. היא גופא מכון להשראת שכינה באומה, בכך שהאומה נמצאת בארצה כיחידה אחת ולא כקהילות גלות. ב. להאזין לטענות שלהם, ולבדוק היכן הטעות, ובמה נוכל להשתפר לאור נקודת האמת המסויימת שיש בדבריהם. בכל שנה אני לומד ביום העצמאות, את הספר של הרבי מסאטמר כנגד המדינה, ועונה הלכתית ואמונית לעצמי על כל טענותיו, ומלמד עליו זכות, ומתפלל שישובו תלמידיו שהם תינוקות שנשבו שלא זכו להכיר כראוי את חלקי התורה העוסקים בישועת הכלל בתורת הרמח"ל והגר"א, והרב זצ"ל. ומבין שיש צדק בטענתו שיש לנו הרבה במה להשתפר. ג. עמידה בצפירה היא אינה מנהג גויים, משום שהתורה המציאה את היסוד הזה בתקיעת שופר ביום הזכרון (ר"ה). בנוסף, הרמ"א פסק שבמנהג שיש בו טעם הגיוני, אין איסור. ד. לא להתפלל ביום העצמאות במניין של צדיקים שאינם מאמינים בישועת ד' את עמו. ודאי לא לומר תחנון. ה. הלל בעצמאות הוא דין דאורייתא של ישועת ישראל, הרבה יותר מנס חנוכה. כפי שפסק החתם סופר. לגבי תספורת וגילוח, חלק נכבד מהרבנים הראשיים הורו ומורים כך במשך הדורות. הטעם הוא, שעצם תקומת המדינה המגוונת, הוא תיקון למה שלא נהגו כבוד זה בזה.